<h1>סמ"ג לאוין סימן רע"א</h1>
<h2>דף לו.</h2>
גזרו חכמים שהשביעית נוהגת בכספים לאחר חורבן הבית בין בארץ בין בחוצה לארץ דתנן במסכת שביעית (פ"י מ"ג) הילל תקן פרוזבול ומעמידה בפרק השולח (גיטין ל"ו א') בשביעית בזמן הזה דתקון רבנן דתשמט זכר לשמיטה, ושנינו במסכת שביעית (שם) ומביאה בפרק השולח (שם) פרוזבול אינו משמט וזה אחד מן הדברים שתיקן הילל הזקן שראה שמונעין העם מלהלוות זה את זה ועוברין על מה שכתוב בתורה (דברים ט"ו ט') השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון מלהלוות לו עמד והתקין פרוזבול, וזהו גופו של פרוזבול מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינין כל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה והדיינין חותמין למטה או העדים ושוב איני קורא בו לא יגוש שהרי בית דין נוגשין אותו והלכה למעשה ששמיטת כספים נוהגת בחוצה לארץ כדאיתא בפרק השולח (ל"ו ב') אבא בר מניומי הוה מסיק בי רבא זוזי אייתינהו ניהליה בשביעית אמר ליה משמט אני (ע"פ יראים סי' קס"ד).
<h2>דף לו:</h2>
ומסיק שם שאין כותבים פרוזבול אלא בי דינא דר' אמי ור' אסי דאלימי לאפקועי ממונא אבל שאר בתי דינין לא, ומעשה היה וכתב רבינו יעקב פרוזבול מפני שהיה גדול הדור וכן בכל דור ודר הרשות ביד גדול הדור לכותבו (תד"ה דאלימי ע"ש).
<h2>דף לז.</h2>
שנינו במסכת שביעית (פ"י מ"ו) ומביאה בפרק השולח (גיטין ל"ז א' ורש"י) אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע מפני שזו מלוה מצויה, פירוש מפני שאינו יכול להשמט ממנו שאפילו לא ישוה הקרקע כנגד החוב יכול להיות גובה וחוזר וגובה כמעשה דקטינא דאביי (כתובות צ"א ב') ואם אין לו קרקע מזכה לו בתוך שדהו כל שהו וכמה כל שהו א"ר חייא בר אשי אפילו קלח של כרוב. ותניא (גיטין שם) אין לו קרקע ולערב יש לו קרקע כותבין עליו פרוזבול, לו ולערב אין להם קרקע ולחייב לו יש לו קרקע כותבין עליו פרוזבול מדר' נתן דא"ר נתן מניין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מניין שמוציאין מזה ונותנין לזה תלמוד לומר (במדבר ה' ז') ונתן לאשר אשם לו.
תלמידי חכמים שהלוו זה את זה ומסר דבריו לתלמידים ואמר מוסרני לכם שכל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה אינו צריך לכתוב פרוזבול מפני שהם יודעין שהשמטת כספים בזמן הזה מדבריהם ובדברים בלבד היא נדחית (רמב"ם שמיטה ויובל פ"ט הל' כ"ז ע"ש) כדאיתא בפרק השולח רבנן דבי רב אשי מסרי מילייהו אהדדי.
<h2>דף לז:</h2>
שנינו במסכת שביעית פרק אחרון (מ"ח) המחזיר חוב בשביעית יאמר להם משמט אני, אמר לו אף על פי כן יקבל ממנו שנאמר וזה דבר השמיטה שמוט, ובפרק השולח (ל"ז ב') מוכיח שלא יאמר לו בחובי אני נותן לך אלא יאמר שלי הן ובמתנה אני נותן לך, החזיר לו [חובו] ולא אמר לו כלום בית דין מסבבין לו בדברים עד שיאמר לו שלי הן ובמתנה אני נותן לך ואם לא אמר לו לא יקבל ממנו אלא יטול [לו] מעותיו וילך לו (רמב"ם שמיטה ויובל פ"ט הל' כ"ט וע"ש), ומה שא[ו]מר שם ותלי ליה עד דאמר [הכי] פירש בירושלמי (שביעית פ"י ה"ג) תולה לו עיניו וידיו פשוטות לקבל מעותיו (ר"ן גיטין שם בשם הערוך ובערוך שלפנינו ערך תלי אינו כן).
אמר רב נחמן נאמן אדם לומר פרוזבול היה לי ואבד ממני לא שביק היתירא ואכיל איסורא, אומר רבינו יעקב (תד"ה לא) דמטעם זה נאמן אף שלא בשבועה, ונראין הדברים דווקא במקום שרגילין לכתוב פרוזבול אבל במקום שאין רגילין אינו נאמן (ע"פ יראים סי' קס"ד). מסקינן עוד שם שפותחין לו תחילה כיצד טען הנתבע ואמר איה הפרוזבול שלו אומרין לתובע כלום היה לך פרוזבול ואבד [ו]אם אמר כן היה לי ואבד נאמן, ואין היתומים צריכים פרוזבול, טען הנתבע ואמר מלוה יש לו אצלי ומשמטת והתובע אמר הקפת חנות היא שאינה משמטת נאמן במגו דאי בעי אמר מלוה היא ופרוזבול היה לי ואבד (עי' רמב"ם שמיטה ויובל פ"ט הל' כ"ד כ"ו).
